<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרע"ג</h1>
<h2>דף כב.</h2>
המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה. המנהיג שור פסולי המוקדשי' לוקה שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופין. הלכה זו לא נתפרשה מעולם עד שבא ר' ופי'. וממס' בכורות דאמרי' בפ' כל פסולי המוקד' ורבנן תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדר' יצחק ור' אושעיא דהכא שאמרו בכאן דגוף אחד הן ועשאן הכתו' שני גופין שנקראו צבי ואיל דפטורין מן הבכורה. והרי הן דומין בדבר זה לחיה וגם דומין לבהמה דחלבו אסור מאך חלק. והוצרך לנו אפי' הכי רבוי לכך לעשותן כצבי וכאיל ולהיותן כב' גופין. ואי לא ריבוייא לא שמעינן מיניה מידי אע"ג דפטורין מן הבכורה כחיה וחלבה אסור כבהמה. אלא ריבוי המקרא בא לכך ללמדנו שהן כשני גופין. וה"ק (ל)חד לכדר' אושעיא ור' יצחק דמרביע ומנהיג. וחד לכדר' אלעזר הקפר בהשוחט להטעין שחיטה לחיה. ואידך מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה וכו'. ובהלוקח עובר פרתו (ש)מפיק מאך חלק שחלבו (מותר) [אסור]. והמנהיג בשור פסולי המוקדשי' לבדו לוקה משום צבי ואיל. ולא כמו רבי' גרשום דבשור וחמור מיירי. שהשור הוא פסולי המוקדשין ועובר משום עובד בקדשי' שור וחמור דהיינו מתני' יש חורש תלם אחד וחייב כו' ופסולי המוקדשין לאו חידוש הוא דהא נמי מתני' הוא אין יוצאין לחולין [ליגוז] וליעבד. ועוד מאי לכדר' אושעיא ור' יצחק. ועוד עשאן כשני גופין למה ליה. כך פי' הרב.
